אין לי אחות, אבל מי שיש לו (או לה) אחת, מוזמן לשאול את עצמו תמורת כמה כסף הוא מוכן להרוס את היחסים בינהם.
כלכלנים סבורים שכל דבר ניתן לכימות כספי, והכל שאלה של מחיר. אני ממש לא מסכים עם הדיעה הזו, אבל בדה-מרקר של אתמול מצאתי דוגמא נאה שמאפשרת למדוד, כספית, את שווי היחסים שבין אחות לרעותה.
בכתבה שכותרתה “איך לכתוב צוואה ולהימנע מעימותים?“, סיפר עו”ד בועז קראוס, מומחה לדיני ירושות וצוואות, על מקרה בו אדם הורה בצוואתו לחלק את רכושו, שכללו כ-20 דונם קרקע באיזור רמת השרון, באופן שווה בין נכדיו. לאיש היו ארבע נכדים, שניים מכל בת, כך שמבחינתו הצוואה הייתה הוגנת ושוויונית. אולם, אחת הבנות גילתה את הכתוב בצוואה כשאביה עדיין היה בחיים, ומיהרה להביא לעולם שני ילדים נוספים. מי שמעוניין לדעת איך הסתיים המקרה הנ”ל (מבחינה משפטית) מוזמן לקרוא את הכתבה. מה היה טיב היחסים בין האחיות לפני הפרשה ואחריה, לא נדע, וכל אחד חופשי לערוך את הספקולציות שלו. את השווי הכספי של מערכת היחסים, אפשר להעריך בצורה לא רעה.
מלכתחילה, כל אחות הייתה אמורה לקבל מאביה 10 דונם, אולם בזכות שני הילדים הנוספים שהביאה אותה אחות לעולם, עלה חלקה בעזבון ממחצית לשני שלישים, כלומר ל-13.3 דונם בערך. הכפילו את הרווח, 3.3 דונם ברמת השרון, במחירו של דונם, ותקבלו את התשובה.
חלקה של האחות השניה ירד
לא רק שחלקה של האחות הולדנית עלה, חלקה של השניה הצטמצם.
במחשבה שניה – אם אכן חלק מהשיקול שלה להביא לעולם שני ילדים נוספים היה רק העניין הזה, מסתבר שהיא היתה מוכנה להקטין את חלקו של כל ילד שלה מרבע לשישית ובלבד שחלקם הכולל של צאצאיה יהיה גדול יותר.
אם הסבא הוריש את הנחלה ישירות לנכדיו ולא לבנותיו, ההחלטה תמוהה יותר.
עכשיו רק חסר שהאחות השניה תוליד בעצמה שני ילדים. כל נכד יקבל שמינית.
ובכלל, מה יחשבו שני האחים הבכורים על שני אחיהם שבלידתם גזלו מהם 1/12 של נחלה אדירה בשרון?
Gary Becker, כלכלן ידוע חתן פרס נובל, היה שמח להנדס מודל מתימטי על הסיפור הזה. יש לו תיאוריה על כלכלה של אפליה, כלכלה של פשע ועוד ועוד. בין השאר, גם מאמר מפורסם על “האיטראקציה בין הכמות לאיכות של ילדים”.