הרשימה שפרסמתי לפני מספר ימים בעניין החלטת בית המשפט העליון לפיה הוצאות הטיפול בילדים ייחשבו כהוצאה מוכרת לצרכי מס, זכתה למספר רב של תגובות. הנה תגובתי לחלק מהתגובות ההן.
אבי כתב: לא ברור מה מעוות פה. זה הכסף של ורד פרי ולא של אף אחד אחר, ובמקום ללכת לילדים של אמא אחרת, הוא הולך עכשיו לילדים שלה.
תגובתי: מכל התגובות, זוהי ללא ספק הדמגוגית ביותר. אנחנו חיים במדינה מסודרת עם מערכת חוקים, והחוקים קובעים כי כל אדם חייב לשלם חלק מהכנסתו כמס למדינה. לאחר שהמס שולם, הכסף הוא כבר של המדינה, ולא של מי ששילם אותו, והמדינה יכולה לעשות בכסף כרצונה – לממן הפצצה של אירן, לתת החזרי מס לשרי אריסון, או לממן מעונות יום מסובסדים לילדי אמהות עובדות שהכנסתן נמוכה יחסית, או כל דבר אחר (כן, אני יודע שאני דמגוגי כאן, זה בכוונה). מי שזה לא מוצא חן בעיניו, יכול לעבור למדינה אחרת או לנסות לשנות את החוקים, ויש אמצעים לעשות את זה – יש בחירות כל כמה שנים, ויש בתי משפט שניתן לעתור אליהם.
שימו לב כי ורד פרי נקטה באמצעי של עתירה לבית המשפט וגרמה לשינוי המצב החוקי הקיים. זו זכותה. אני עדיין טוען שזה מעוות, וזו גם זכותי. אני סבור שיש לתקן את העיוות שיצרה הפסיקה בעקבות עתירתה של ורד פרי, והבעת דעתי בבלוג הזה (שאותה הסברתי היטב בשתי הרשימות הקודמות בנושא) היא הדרך שלי לפעול (בשלב הזה).
אלעד-וו כתב: יוסי, אתה מתעלם ומגחיך את הטיעונים בעד הקלת המס, … אתה מתעלם מכך שלעניין יש שתי פנים… הטיעון הוא שמטפלת מאפשרת להורים לצאת לעבודה, ולכן היא הוצאה לצורך הכנסה… היות שהוצאות למען יצירת הכנסה הן מוכרות, אז גם מטפלת צריכה להיות מוכרת … הטענה (הנוספת י.ל.) היא לא שגידול ילדים היא הוצאה שמוציאים לצורך ייצור הכנסה. אלא שבהינתן שכבר יש לך ילדים, אז שכירת מטפלת היא הוצאה למטרת יציאת הכנסה.
תגובתי: יש צדק בטענותיו של אלעד. אכן לא התייחסתי לטענה כי ההוצאה על מטפלת הינה הוצאה לצורך יצירת הכנסה, כי לדעתי הטענה לא רלוונטית. גם אם היא נכונה, עדיין נגרם עיוות. בכל זאת, אתייחס לטענה זו כעת. הדעות על כך חלוקות. בית המשפט עצמו קבע כי תשלומים למעון הם “הוצאה מעורבת” – כלומר חלק מהתשלום הוא עבור השגחה על הילדים ולכן יוכר כהוצאה, וחלק אינו מייצר הכנסה (למשל הארוחה שהילד מקבל, או העשרה ופעילות חינוכית כמו משחקים, הפעלות וכדומה), ולכן אינו מוכר כהוצאה. איזה חלק מהתשלום למעון נועד להשגחה ואיזה לא? בית המשפט קבע שרירותית כי 50% מהתשלום לעומת זאת, הוצאה על מטפלת אינה מעורבת, לדעת בית המשפט, וכולה מותרת בניכוי. הה? דובי העיר בהמשך כי הרבה מטפלות גם עושות עבודות בית מסוימות כחלק מעבודתן. האם במקרה כזה יש לנכות חלק משכרן מהסכום הפטור ממס? אוסיף ואומר: האם המטפלת הפרטית לא משחקת עם הילד? לא עוסקת גם בחינוכו והעשרתו? יפה כתב גדעון עשת בטור שלו בידיעות אחרונות בתאריך 5.5.09: “מי מכיר הורה שיפקיד את ילדו אצל מטפלת שלא משחקת עם הילד, לא משוחחת איתו ולא דואגת לכל צרכיו האחרים (חוץ מהשגחה)?” עשת גם לקח את הטיעון הזה קדימה. גם רפואה מונעת (חיסון נגד שפעת, אימוני כושר) יכולה לייצר הכנסה, למשל, על ידי מניעת אבדן ימי עבודה בשל מחלה. האם התשלום למנוי במכון כושר יהיה מותר בניכוי? מה עם הפיליפיני שמטפל בהורה הקשיש של העובד? אילולא הפיליפיני, היה העובד נאלץ להשאר עם אביו החולה ולטפל בו. מותר לנכות?
בכל אופן, אני שב ואומר כי לדעתי גם אם אכן יש אלמנט כזה או אחר של הוצאה לצורך יצירת הכנסה, הדרך של ניכוי הוצאות אינה ראויה לדעתי, וזאת בשל כל ההשפעות השליליות שלה, שפירטתי ברשימות הקודמות, ובכך שבעצם גם התרומה החיובית שנטענה (תמריץ ליציאה לעבודה) אינה קיימת למעשה, כפי שהסברתי.
לגבי הטענה השניה של אלעד, לפיה בהינתן שכבר יש ילדים, אז שכירת מטפלת היא הוצאה למטרת יצירת הכנסה, אומר כי המצב לפיו לאדם כלשהו יש ילדים אינו פורס מאזור. ילדים נולדים בהחלטה (שקולה או לא, זה כבר ספור אחר). אדם לא יכול לרצוח את אביו ולטעון כי הוא יתום לצורך הקלה בעונש.
שחר כותב: אתה צודק כמובן (תודה!)… לכן אני מרגיש אכזבה עמוקה מעצמי על העובדה שאני שמח מהיתרון שיצמח לנו בהנחה שהפסיקה לא תמוסמס בחוק ההסדרים הקרוב.
תגובתי: זו נקודה מעניינת. אני מפרש את דברי שחר באופן הבא: כולנו (או לפחות אלה מאיתנו שהכנסתם מספיק גבוהה כדי ליהנות מהחזר המס) נמצא את עצמנו בנקודת שיווי המשקל של דילמת האסירים. היה עדיף לו כולם היו נמנעים מלנצל את הניכוי/זיכוי הזה, ובכך היה נמנע הגידול באי-השוויון, והצורך לקצץ בהוצאות ממשלה אחרות עקב החור התקציבי שייווצר בגלל הקטנת ההכנסות ממסים. אבל בעוד שלכלל היה עדיף שלא יהיה ניכוי כזה, לכל פרט בנפרד עדיף לקבל את החזר המס.
דובי מעיר כי בחישוב הכללי, אשה שמרוויחה 12,000 ש”ח תקבל הטבה של 200 ש”ח בסך הכל. כלומר, הטענה כאילו שמדובר פה במשהו שיהווה הקלה משמעותית על נשים לצאת לעבודה גם היא שקרית. לא ה-200 ש”ח האלו יעשו את ההבדל למי שנמצאת גם כך בטווח השכר הרלוונטי. מי שזקוקה לתמריץ אמיתי ליציאה לעבודה היא מי שההכנסה שלה תהיה פחות או יותר שווה לעלות של מטפלת או גן – כלומר, בעלות פוטנציאל להכנסה נמוכה. אני מסכים עם כך לחלוטין, וכבר הסברתי זאת בפירוט ברשימה שכתבתי לפני שנה. גם michaly הסבירה כי אין בהחזר המס הזה תמריץ אמיתי לצורך יציאה לעבודה של אמהות: אישה שמרוויחה 8000 ומעלה לא היתה נשארת בבית רק כדי להיות עם הילדים, אלה דווקא אלה שמרוויחות 4000 ופחות שעושות את השיקול שלא שווה לצאת לעבוד כי ממילא הכל יילך לכיסוי הוצאות הילדים.
שמוליק , בתגובה דמגוגית ומתלהמת, כותב: ילדים של זוגות עובדים יהיו גם הם עובדים, יצרניים ומשלמי מס. ילדים של בטלנים יהיו בטלנים. לכן המדינה רוצה להגדיל את הפריון של זוגות עובדים ולהגדיל את מספר הילדים במשפחות אלו. המדינה רוצה להקל עליהם לשלב עבודה יצרנית עם גידול ילדים. תחת לתת קצבאות ילדים לזוגות בטלנים, הם נותנים הקלה במס לזוגות יצרניים, שבמקום לשבת בבית ולא להשתכר, הם יוכלו להשתכר ולשלם מס, אם כי מופחת.
מה ששמוליק כותב בעצם שמי שייהנה מההקלה במס הם זוגות יצרניים, ומי שלא ייהנה ממנה הם בהכרח הבטלנים. במלים אחרות, שמוליק אומר כי אשה ששכרה נמוך מ-7000-8000 שקל היא בטלנית, כי היא לא תיהנה מהטבת המס. אלה רוב הנשים, דרך אגב. גם רוב הגברים מרוויחים פחות מהסכום הזה. כולם בטלנים, שמוליק? התגובה הראויה באמת מצידי היא למחוק את התגובה שלו, אבל משום מה אני לא עושה את זה.
אתה יודע יפה-יפה למי אני מתכוון במילה “בטלנים”.
אני מתכוון לאותם שני ילדים שאני מפרנס, מזין ומחנך מאז שהשתלבתי בשוק העבודה לפני עשור+.
שני ילדים, כנראה חרדים, להורים שבחרו לא לצאת לעבודה, ואני מממן את קצבאות הילדים שלהם, את החינוך המשופר מאוד שהם מקבלים ביום לימודים ארוך עם הזנה ושאר צ’ופרים שההורים הבטלנים שלהם מקבלים תוך שהם *בוחרים* לשבת בבית/בכולל ולעשות עוד ילדים.
את התוצאות של הבטלנות הזו, שמעודדת על ידי הסכמים קואליציוניים חסרי אחריות מזה כמה עשורים רואים עכשיו, כאשר התבגר דור של ילדים שלא מכיר מציאות אחרת. שכבה שלמה של אנשים שהתחנכו במערכת חינוך חרדית ללא ערכים של עבודה יצרנית וללא ידע רלבנטי להשתלבות במשק, ומצד שני שכבה של ילדים שהתבגרו במערכת חינוך חילונית מדולדלת ממשאבים.
כן, מי שמשתכר פחות נהנה פחות מהטבת המס. מה חדש פה? מי שמשתכר פחות, ונמצא במדרגת מס נמוכה, יכול גם להנות פחות ממקלטי מס אחרים כגון חיסכון פנסיוני או קופת גמל.
ומי שמשתכר פחות גם “נהנה” מפחות ביטוח לאומי עקב מחלה/לידה.
נו, אז מה?
סו”ס יש איזו הבנה שהפונדקאי צריך גם לנשום קצת בשביל לפרנס את עדת הטפילים (מבחירה, כן, מבחירה) שתלויים לו בצווארו.
יש ציבור שלם שעושה ABUSE למדיניות הרווחה של ישראל, מה שמביא בפועל להרס המדיניות הזו. אנשים שבוחרים להביא לעולם 8 ילדים בלי שיש להם כוונה לפרנס אותם מיגיע כפיהם גורמים לכך שהנזקקים האמיתיים מקבלים פירורים.
האידאל (גם שלי האידאל הזה) של תמיכה בנזקקים ישירות על ידי כסף בעין פשוט לא עובד במציאות הישראלית של חוסר אחריות של סקטור שלם. כנראה שבישראל צריך לאמץ מודל אחר, של הקטנת פערים על ידי הטבת מס, על ידי העלאת סף המס ושאר פתרונות יצירתיים שיתגמלו על יציאה לעבודה.
כן, יש יותר מדי משפחות בישראל שנאבקות לשמור את הראש מעל המים ממשכורת של 7000-8000 שקל. יש הרבה מאוד משפחות שנאבקות עם פחות מזה. הפתרון היותר מכובד הוא להרים את סף המס במקום להתחיל להתעסק עם הטבות והנחות על בסיס נזקקות. זה גם פחות בירוקרטיה.
למען הסר ספק – אני לא הולך להנות מההטבה על מטפלת, כי אין לי ילדים בגילאים הרלבנטיים. אדרבא, את אבדן המיסים הזה יצטרכו לממן איכשהו, וכנראה שאני אשא במימון הזה. אבל זה לא עוצר אותי מלשמוח על כך שיש הכרה עקרונית בכך שהגיעו לקצה גבול היכולת בשאיבת דמו של הפונדקאי, וצריך לתת לו גם תמריץ להמשיך להיות פונדקאי.
אני לא מתכוון להתנצל על המשכורת שאני מקבל. אני שכיר, לא עושק מעמד הפועלים ולא חי מעמלו של איש זולת עצמי, וגאה על כך.
אני רק חייב לציין שמזמן לא נתקלתי בכל כך הרבה רוע ושנאה מרוכזים כמו בתגובה הזו של שמוליק.
תודה על הלינק.
מדובר באמת בדיון מעניין ונראה לי שהדרך הנכונה היא לבחון עניין זה בהקשר הרחב יותר של הוצאות הפטורות ממס.
ראשית שאלת הבהרה – האם ההקלה היא לעצמאים בלבד או גם לשכירים. שנית האם למשל נסיעה למקום עבודה בעיר אחרת היא הוצאה שמוכרת כהוצאה לצרכי יצירת הכנסה ופטורה (אפילו חלקית) ממס.
כל ההקלות ממס שניתנות על בסיס הוצאות (וגם על כל בסיס אחר למשל הקלות מס לתושבים באיזורי עימות) מתגמלות בעיקר את העשירים.
מה מיוחד בעניין זה?
גיל,
ההקלה המדוברת היא גם לעצמאיים וגם לשכירים (שיצטרכו כנראה להגיש דוח כדי לקבל את החזר המס).
נסיעה למקום העבודה היא לא הוצאה מוכרת, אהל כל אחד מקבל 2.25 נקודות זיכוי כפיצוי עבור ההוצאות האלה.
ברור שכל הקלת מס מתגמלת רק את מי שמשלם מס, ומי שמשלם יותר מתוגמל יותר. השאלה שיש לשאול היא האם התכלית שלשמה ניתן הזיכוי הינה תכלית ראויה. וכפי שכבר הבהרתי, במקרה של זיכוי מס עבור הוצאות טיפול בילדים תכלית הזיכוי אינה ראויה.
כשאני קורא את הבלוג של יוסי אני משתומם לגלות עד כמה רבים הנושאים בהם יש בנינו הסכמה. בכל אופן בנושא של הכרה בהוצאות עבור טיפול בילדים דעתי שונה ואעיר מספר הערות.
ראשית הטענות שמדובר בהטבה לא גדולה לקבוצה מצומצמת של אנשים מצד אחד ושמדובר בעלות אסטרונומית למשק מצד שני אינן מתיישבות. שנית בהחלט מדובר כאן, ולו באופן חלקי, בהשקעה לצורך יצירת הכנסה. האפשרות לניכוי ממס תיתן תמריץ ליציאה לעבודה וניתן לצפות שחלק מהעלות תתקזז עם הגדלת ההכנסות. (אשה שמפסיקה לעבוד בגלל שיקולי העלות של הטיפול בילדים תתקשה לחזור למעגל עבודה אחר כך גם שהעלויות האלה לא יחולו יותר.) הטענה שמדובר כאן בסבסוד שכבות חזקות על ידי החלשות בעיתית ביותר: הדבר תלוי בדרך בא תמומן ההחלטה. למשל אם הדבר יביא להעלאת מס הכנסה בחצי אחוז האפקט יהיה של סבסוד שכבות ביניים על ידי השכבות העשירות יותר. לבסוף הרטוריקה שבית המשפט שודד מישהו אינה במקומה. על בית המשפט לקבוע את המצב החוקי וקביעתו היא שעל פי המצב החוקי יש לראות הוצאות לטיפול בילדים כמו הוצאות מוכרות אחרות.
דעתי היא שיש לנקוט במגוון של דרכים (לרבות סבסוד מעונות) כדי לאפשר ולעודד יציאת נשים הרוצות בכך לעבודה, ושהכרה בהוצאות על טיפול בילדים הוא בהחלט צעד ראוי.
גיל,
ראשית, אני מסכים איתך שיש ככל הנראה ניפוח בהערכת העלויות של האוצר. לא בדקתי את התחשיבים שלהם (ולו רק מהסיבה שהם לא פרסמו כל תחשיב), אבל על סמך נסיון העבר בהחלט ראוי לבחון את הנתון הזה. עם זאת, הקביעה שלך כי מדובר בהטבה “לא גדולה” היא בעייתית. בית המשפט התיר ניכוי כל ההוצאות בגין שכירת מטפלת פרטית, כרגע ללא תקרה כלשהי, וייתכן מאוד שכן מדובר בהטבה גדולה, לפחות עבור חלק מהמוטבים.
לטענתך כי מדובר כאן בהשקעה לצורך יצירת הכנסה – כבר התייחסתי לטענה זו שהושמעה לא רק על ידך, ואחזור שוב על תשובתי: לא כל הוצאה מותרת בניכוי, וגם אלה שמותרות מוגבלות. לדעתי גם אם אכן יש אלמנט כזה או אחר של הוצאה לצורך יצירת הכנסה, הדרך של ניכוי הוצאות הטיפול בילדים אינה ראויה לדעתי, וזאת בשל כל ההשפעות השליליות שלה, שפירטתי ברשימות הקודמות, ובכך שבעצם גם התרומה החיובית שנטענה (תמריץ ליציאה לעבודה) אינה קיימת למעשה, כפי שהסברתי. כמו כן לא נשכח כי המדינה כבר משתתפת בעלות גידול הילדים דרך נקודות זיכוי המס הנוספות לאם, וגם דרך קצבאות הילדים.
לטענה השלישית – בדבר דרך מימון ההטבה: העלות הכלכלית של הוצאה כלשהי היא השימוש האלטרנטיבי שניתן לעשות בסכום שמוצא. נניח שרוצים להוציא X שקלים לצורך סיוע מהמדינה לאמהות בעלות הטיפול בילדים. אפשר להשתמש בסכום הזה להחזרי מס, או כדי לבנות רשת של מעונות יום ששכר הלימוד בהם יהיה מדורג על פי מבחן הכנסה, למשל. באיזה אופן הסכום שיוצא יוביא תועלת רבה יותר? אני חושב שהדרך השניה עדיפה. מותר לחשוב אחרת, ולנמק. הבעיה היא שחשיה כזו לא נעשתה. בית המשפט בהחלטתו הורה למעשה להוציא את ההוצאה, בלי לתת דעתו על העלות הכלכלית האמיתית שלה, שמבוטאת על ידי ההוצאה האלטרנטיבית. גם כו”ד פרי לא חשבה על כך, מן הסתם.
ובכך אני מגיע לטיעונך בעניין הרטוריקה: אני לא אומר שבית המשפט שודד מישהו. כוונתי לומר שבית המשפט, בהתירו את ניכוי הוצאות הטיפול כהוצאה מוכרת בבמס מבלי לשקול את כל המשמעות הכלכלית שלה למעשה פתח את הדלת לסבסוד לעשירונים העליונים (שיבוא על חשבון הוצאה ציבורית אחרת) באמצעות הטבת מס. מי ישלם את זה ומה אפשר היה לעשות בכסף הזה, על כך בית המשפט לא נתן דעתו, ככל הנראה. אז בית המשפט לא שדד אף אחד, נכון, אבל העיוות הכלכלי שנוצר הוא עקב החלטתו.
לסיום, אני מסכים עם דעתך שיש לנקוט במגוון דרכים כדי לאפשר ולעודד יציאת נשים לעבודה, אבל אני לא חושב שההכרה בהוצאות הטיפול בילדים כהוצאה מותרת בניכוי היא צעד ראוי. הסברתי ואסביר זאת שוב: אין בכך כל תמריץ לאמהות לצאת לעבודה. ואם אין תמריץ, מה הועילו “חכמים” בתקנתם?
יוסי היקר,
ההכרה בהוצאות טיפול בילדים נותנת תמריץ של ממש לנשים ששכרם עולה על 8000 שקל לצאת לעבודה. לא מדובר בהטבת מס לעשירים, מדובר בהטבת מס לנשים בשכבות הביניים שמשלמות מס.
אכן קבעת שאין בכך כל תמריץ ליציאה לעבודה, אבל מדובר בקביעה שמנוגדת לשכל הישר ולהגיון כלכלי. למרות שקראתי בעיון את מה שכתבת לא מצאתי לקביעה זו הסבר סביר.
כמובן שעל משרד האוצר להתקין תקנות לגבי ההטבה הזאת לרבות תקרה שתביא בחשבון את הנושא של יצירת הכנסה, ונקודות זיכוי. אם הדבר יעשה במסגרת רחבה יותר של צעדים לעידוד יציאת נשים לעבודה ולסבסוד ישיר של מעונות בודאי שנוכל לברך על כך.
הטענות כמו “היא בסך הכל מאלצת 70% מהנשים בעלות ההכנסה הנמוכה מ-8000 ש”ח לשלם את שכר המטפלת של ילדי הנשים ששכרן גבוה. זהו שוד הציבור – רובין הוד בהפוכה.” אין בהן ממש.
כדאי לבחון את הטבת המס הזאת מול הטבות מס אחרות לאותם שכבות של מקבלי הכנסה. למשל הטבות המס בקשר עם רכב צמוד, פלפונים, ונסיעות לחו”ל. בממוצע יש כאן מרכיב משמעותי יותר של יצירת הכנסה מאשר בהטבות מס אחרות וביטוי רב יותר למטרות לאומיות, לרבות הרצון לקדם נשים בחברה שלנו.
בברכה — גיל
זה כל כך משמח…
אולי בעתיד נראה גם שההוצאות על הפעלות שונות לילדים ייכנסו לפקודות הזיכוי, שכן הרבה פעמים אתה חייב לשים את הילדים איפשהו בשביל לעבוד בראש שקט קצת יותר…
אחרת – הכנסה – לא תהיה
הערה: זוהי כנראה תגובת זבל. הקישור לאתר נמחק. התגובה תישאר לדראון עולם.
ממש לא תגובת זבל, ממש לא.
התכוונו להכניס מידע על זה במקומות מתאימים באתרינו, בחלקים העוסקים בטיפול בילדים, כמובן – עם קישור לאתר שלך…
כנראה שלא יקרה
לו יהי
זה גרוע ממה שהצגת. כתבת: “החוקים קובעים כי כל אדם חייב לשלם חלק מהכנסתו כמס למדינה”. ובכן, רוב המיסוי בישראל הוא מיסוי עקיף, לא מיסוי ישיר. מס עקיף הוא מס שאדם משלם ללא קשר להכנסתו. במדינת ישראל אדם משלם מס על מרגרינה, חשמל ותחבורה ציבורית. זהו מס שאדם חייב לשלם כדי להתקיים. חלק גדול מתושבי ישראל הבוגרים לא מגיעים בכלל, לסף המס הדרוש כדי לשלם מס הכנסה. הם בכל זאת משלמים הרבה מאוד מס, יחסית לתקציב העומד לרשותם. במילים אחרות, העניים ישלמו עוד יותר ממה שתיארת, כדי לסבסד את העשירים.
מס עקיף הוא מס רגרסיבי, ישראל ניצבת בראש הטבלה העולמית במיסוי רגרסיבי.