עם פרסום דו”ח העוני ניצלה מירב ארלוזורוב את ההזדמנות לפרסם סדרה של שלושה מאמרים נושא, בשיטה המקובלת שלה: ראיון עם אינטרסנט (במקרה זה, שניים).
המרואיינים הפעם הם הסטטיסטיקן הממשלתי, פרופ’ שלמה יצחקי, שאינו סטטיסטיקאי אלא כלכלן, ומנכ”ל עמותת “פעמונים”, אוריאל לדרברג. במאמר אחד מדבר לדרברג על “המחיר שמשלמים עניי ישראל על תרבות ה’מגיע לי’“, ובאחר הוא אומר כי “אנשים לא מתים מרעב, אלא מהחלטות טיפשיות“. ואילו הסטטיסטיקן הממשלתי יצחקי אומר כי “קו העוני הוא קו מטופש הנתון למניפולציות של האוצר“. אתם מוזמנים לקרוא את התערובת המבחילה במיוחד של ניאו-ליבליזם וניו-אייג’ שרקחה השלישיה ארלוזורוב-לדרברג-יצחקי.
תגובה ראשונה לדברים התפרסמה היום באתר ה”עוקץ”, תחת הכותרת “קמפיין הכחשת העוני של ארלוזורוב ויצחקי”. מומלץ לקרוא גם את הדברים האלה ולו רק כאיזון לדברים של השלישיה הנ”ל. תגובתי לדברים תובא בקרוב.
אני חושב שאתה עושה עבודה חשובה מאוד בלהציץ ככה את הכשלים, רק אם אפשר דבר אחד: את פיד הRSS שלך אני הייתי שמח לקבל בצורה מלאה ולא בתקציר, כדי שאני אוכל לקרוא אותך אצלי בקורא RSS.
יהונתן,
מדיניות הבלוג היא להוציא לפיד רסס תקציר בלבד, כדי לא להעמיס על הקוראים שלא מעוניינים לקרוא את כל הפוסט בקורא רסס שלהם (ויש גם כאלה). כרג אין אפשרות טכנולוגית להגדיר שני פידים, מלא ומקוצר. כאשר תהיה, אשמח לעשות זאת כדי להקל עליך.
הם דווקא נותנים הגדרות חד-משמעיות. הטענה הבאה אינה ניו-אייג’ וגם לא ניאו-ליברליזם. נטען פה בפשטות שהמדינה לא צריכה לכלכל מי שלוקח את הקצבה הזו וקונה איתה משהו מעבר לאוכל.
“משפחה יכולה לקבל סל מזון מעמותה, ובה בשעה להחזיק טלפון דור שלישי וגם לשלם מאות שקלים בחודש על טלוויזיה בכבלים”.
אבי,
אני מציע שתמתין עד שתקרא את תגובתי המפורטת, ואחר כך תתווכח איתי.
יוסי
אני המום מהרעיון להגדיר את קו העוני כשני העשירונים התחתונים. כל הרעיון בדו”ח העוני למיטב הבנתי הוא לבחון מיהם העניים וכמה הם. אם נחליט שמעכשיו והלאה 20% מהאוכלוסיה הם עניים זה הופך את כל הדו”ח למיותר לחלוטין.
ואני אתחיל בסיפור אישי.
לפני מספר שנים עבדתי בארגון שהיה מחלק אוכל לעניים. את האוכל היינו משנוררים מהשוק בנתניה ביום חמישי בערב, וביחד עם תרומות שאספנו היינו קונים מצרכים ומוצרי יסוד. ועכשיו לפאנץ’ ליין. את האוכל חילקנו לעניי נתניה. לאחר עבודה בארגון הזה במשך כשנה אני יכול לאפיין את העניים בצורה הבאה:
1. אין להם שלט שמורה על שם המשפחה שלהם על הדלת.
2. כמעט לכולם היה מדבקות של ש”ס בדלת כניסה ולרובם תמונות של רבנים.
3. כמעט אף אחד מהם לא אמר לנו תודה, אלא התייחסו אל זה כמובן מאיליו.
4. רובם בכלל שהגענו ראו טלוויזיה, ותוך כדי שאנו פורקים את המזון וגם אחרי שיצאנו. ככה שבסך הכל הפרענו להם.
לי פשוט נמאס אחרי שנה, כי הרגשתי שאת האוכל הם יכולים להשיג באותה דרך כמוני אלא שהם פשוט עצלנים מידי או מרגישים שברור להם שיבוא פראייר כמוני ויעשה להם את כל העבודה. גם במחיר של זמן וכסף (הוצאות דלק, תרומות כספיות) וכו’.
כמובן שהיו יוצאים מן הכלל. אבל הרוב התנהגו ככה.
שורה תחתונה: מי שמסתכל על העוני דרך העיניים של ויקטור הוגו באמת יכול לחשוב שהעניים הם לא אשמים במצבם. אבל העולם האמיתי לא עובד ככה.
אשמח לתגובה
אוריאל – להערכתי, במקום להפסיק להתנדב היית צריך לפנות למנהלי העמותה ולמארגנים ולהגיד להם בדיוק את זה. אנשים טובים , שמבחינים במציאות, ורוצים לשפרה – חשוב שימשיכו לתרום ולשנות האת הארגונים בהם הם נמצאים מבפנים.
אבל זו דעתי הפרטית, שנסמכת קצת על ניסיון עבר.
מי אמר שהפסקתי להתנדב? הפסקתי להתנדב בעמותה הזו, אבל עברתי לעמותה אחרת – בית הגלגלים. וגם לימדתי חרדים מתמטיקה ואנגלית חינם. אני כן חושב שיש המון מקום לאדם להתנדב לעזרה לזולת, השאלה האם ההתנדבות היא תורמת או מזיקה. לפי דעתי לתת למקבץ נדבות כסף היא פוגעת בקבצן ובחברה. במקום זה צריך למצוא לו עבודה.
שורה תחתונה: לדרברג צודק.
אני לא יודע עד כמה הציטוטים של ארלוזרוב מדברי לדרברג מייצגים (הניסיון שלי בתקשורת אומר שלא) אבל אני מציע שתבדוק היטב מה לדרברג עושה, כי הוא הגיע למסקנות “התאצ’ריסטיות”, כביכול, האלו מטיפול במשפחות שנקלעו למצוקה בשטח.
הוא עובד בשיטה שונה לגמרי מאירגוני הצדקה המוכרים והמפעל שלו הצליח להוציא הרבה מאד משפחות ממצוקה נפשית וכלכלית לטווח הארוך.
משה, אני לא הגדרתי את לדרברג כתאצ’ריסט, אם כי הוא אכן לא רחוק משם.
אני לא חושב שהסיבה בגללה הגיע לדיעות שלו חשובה. לדעתי הדיעות שלו ראויות להוקעה, גם אם חלק ממעשיו הם חיוביים.
הסיבה שהפניתי אותך לתוצאות בשטח של הפעולות של לדרברג היא שהתגובה שלך נשמעת לי כמו פסילת דעות בגלל שהן מתייחסות בצורה “לא-יפה” או “לא הוגנת” לאנשים במצוקה.
אפילו כאשר במציאות מוכח שדווקא הפעולה על-פי הדעות האלו היא שמצליחה לחלץ את האנשים ממצוקתם, יהיו מי שיבחרו להמשיך ולהשאיר את האנשים במצוקתם ולא לאפשר לחלץ אותם משם ובלבד שלא לראות בהם אשמים או אחראים למצוקה שלהם.
(במקביל תבוא בדרך-כלל טענה לגבי זה שיש סובלים שבעליל לא אשמים במצוקתם, זאת תוך התעלמות מכך שהדיון מלכתחילה לא נסוב עליהם).
משה,
אני מציע שתקרא את הרשימה בה התייחסתי בפירוט לדבריו של לדרברג (כשהניו-אייג’ והניאו-ליברליזם נפגשים – מירב ארלוזורוב ודו”ח העוני בתאריך 31.1.2009. שם הבהרתי בפירוש את נקודות ההסכמה ביני ובין לדרברג, ואת תמיכתי בפעילות העמותה שהוא מנהל ומטרותיה.
למרות זאת, אני פוסל מכל וכל את הדיעות שהביע לדרברג, וממשיך לטעון כי גם אם מעשיו טובים, האידיאולוגיה שמניעה אותו פסולה.