מי שחטף כאבי ראש בעקבות הזעזועים בשווקי המטבע הבינלאומיים שהיו בשנה האחרונה, ישמח אולי לדעת שזו לא תופעה חדשה.
אסף ברטוב מדווח בבלוג של פרוייקט בן יהודה על תנודות שער החליפין של הלירה התורכית בתקופת האימפריה העות’מנית, כפי שתוארו בספרו של יהושע ילין, “זכרונות לבן ירושלים” (להלן ציטוט קצר מהקטע המלא שהביא אסף):
“הלירה היא לפעמים מאה ועשרים גרוש, ולפעמים יותר או פחות; וכן שונה מחירה בכל עיר ועיר: בירושלים מאה ועשרים, וביפו מאה וארבעים וכו’; וכן שאר המטבעות משתנות ומתחלפות.”
אין חדש תחת השמש.
כתבתי את זה גם בבלוג של בניהודה: האם הלירות והגרושים המדוברים הם של מדינות שונות?
כי הרי השקל מתפרק ל100 אגורות מכח הגדרה, ולא בגלל שבמקרה כח הקניה של 100 אגורות זהה לכח הקניה של שקל אחד.
כח הקניה של הכסף נובע מהגיבוי שנותנת לו הממשלה. ואילו בדוגמא המובאת בפוסט נראה שאו שיש מחסור במטבעות של לירה שיוצרות להן שווי מוגבר, או שיש למטבע עצמה, בהיותה מזהב (אולי…) ערך משל עצמו ולכן באמת כח קניה אחר מאשר 100 גרושים.
שמוליק, עניתי לך בבלוג של פרוייקט בן-יהודה. בוא נמשיך את הדיון שם, למען הסדר הטוב.