הפתרון לבעיית הפקקים הוא כנראה הגביע הקדוש של זמננו. כולם יודעים שהנזקים הכלכליים של פקקי התנועה נמדדים בעשרות מיליארדי שקלים בשנה. לכולם ברור שצריך לעשות משהו, אבל מה?
יש המון הצעות והמון רעיונות, אבל איכשהו הם לא ממש עוזרים. תחבורה ציבורית? אגרת גודש? בלונדון יש גם תחבורה ציבורית טובה, גם אגרת גודש וגם פקקים. איכשהו הכל מסתדר ביחד. מצד שני, יטענו נגדי, ובצדק, לונדון היא לא דוגמה שניתן להכליל.
למה יש פקקי תנועה בעצם?
פקק תנועה נוצר כאשר הקיבולת של כביש אינה מספיקה להכיל את כל כלי הרכב המבקשים לנוע בו. על פתרון אחד – הגדלת ההיצע, כלומר לסלול – יש כבר הסכמה די גורפת שהוא לא יעזור: לסלול עוד כבישים. לכן הפתרון המקביל נראה ישים יותר: להקטין את מספר המכוניות.
איך מנסים להקטין את מספר המכוניות בכבישים?
- אנשים יפסיקו להשתמש ברכבם הפרטי ויעברו לתחבורה ציבורית. זה יכול לקרות גם באופן חלקי: להגיע ברכב פרטי לתחנת הרכבת או לחניון “חנה וסע” ומשם להמשיך בתחבורה ציבורית.
- אנשים יתאגדו ב-“קאר פולס”, כך שבכלי רכב אחד ייסעו מספר אנשים במקום אדם אחד בכל כלי רכב
- אנשים לא ייסעו ברכבם בשעות העומס אלא בשעות אחרות.
כל הדברים האלה מיושמים באופן חלקי כבר היום, והדיעות על הצלחתם חלוקות.
נראה כי חניוני “חנה וסע” הם ברובם כשלון, אם כי חניון “הנתיב המהיר” בכביש מספר 1 כנראה מצליח יותר מהאחרים. אבל גם לחניון המצליח הזה יש קיבולת סופית, ומי שיגיע לשם מאוחר מדי יהיה בבעיה. החניונים בתחנות הרכבת השונות סובלים מבעיה דומה: אם תגיעו מאוחר מדי לא תמצאו חניה.
התאגדויות לצורך נסיעות משותפות (“קאר פולס”) קיימות גם הן, בהיקף מוגבל למדי. . מה קורה בשאר 15%? חלק מהם הן אכן נסיעות משותפות. כמה? אין איש יודע. לפי הדו”ח של משרד התחבורה ממנו נלקח הנתון הנ”ל, גם עליה של הממוצע ל-1.24 תחולל גדולות ונצורות. אמנם יש עידוד מסויים לביצוע נסיעות משותפות, אך האפקט הוא קטן יחסית, וסביר להניח כי ישנם אילוצים שלא מאפשרים לכל אחד להסתמך על נסיעות משותפות.
וכן, יש אנשים שנוסעים לא בשעות העומס אלא בשעות אחרות. יש אנשים שממילא לא חייבים לנסוע בשעות העומס, אם שעות העבודה שלהם גמישות, למשל. ויש אנשים שאין להם ברירה: הם חייבים לצאת לדרך מוקדם יותר כדי “לנצח את הפקקים” ולהגיע בזמן למחוז חפצם (אם הגמישות שלהם באשר לשעת ההגעה מגבלת או שכלל אינה קיימת), או אולי למצוא חניה ליד תחנת הרכבת. יש גם תכנית כלשהי לשלם כסף למי שלא נוסע בשעות העומס. לא ברור מה תהיה ההשפעה שלה וכמה היא תעלה. אני לא רואה הרבה היגיון בתוכנית הזאת. היא אמנם עשויה לפזר חלק מהתנועה על מרווח זמן גדול יותר, אבל להערכתי ההקלה תהיה, אם תהיה, חלקית, ולא לזמן רב. (( זה נושא לפוסט נפרד ))
מה באמת צריך לעשות ולמה זה לא קורה
יש שני פתרונות שכולם מדברים עליהם: אחד מהם הוא תחבורה ציבורית יעילה. אבל זה ממש לא פשוט ממספר סיבות. הבעיה העיקרית: תחבורה ציבורית יעילה עולה כסף, והרבה. הכסף הזה צריך להגיע ממקום כלשהו. כמו כן, הוא צריך להיות מושקע באופן שבו התועלת הכלכלית תעלה על ההשקעה. עפולה עיר מאוד נחמדה, ואני מאוד מחבב אותה, אבל אף אחד (עדיין) לא חושב לבנות רכבת תחתית בעפולה.
פתרון נוסף שמועלה הוא ייקור השימוש ברכב פרטי. פרופ’ טרכטנברג הציע לפני כשנה לשנות את המיסוי כך שבעליהם של כלי רכב שנוסעים יותר קילומטרים ישלמו יותר מיסים, ואילו ניאו ליברלים כעומר מואב מציעים להטיל אגרות גודש למיניהן (( אבהיר כי אני בעד הטלת אגרות גודש, אבל בניגוד לפרופסור מואב אני לא סבור שלאגרות אלה תהיה השפעה כלשהי ללא נקיטת צעדים נוספים )). תופתעו לשמוע ששתי ההצעות האלה כבר מיושמות למעשה.
לידיעת פרופ’ טרכטנברג: כלי רכב שנוסעים מספר רב יותר של קילומטרים צורכים יותר דלק, ולכן בעליהם משלמים יותר מיסים דרך המס המוטל על הדלק (כ-3 ₪ לליטר מס קבוע, וכן מע”מ). היתרון של המצב הנוכחי על פני הצעת טרכטנברג הוא שכיום כלי רכב שצריכת הדלק שלהם גבוהה יותר משלמים יותר מס, ויש הטבת מס לכלי רכב ירוקים.
גם אגרות גודש קיימות בפועל, אם כי לא קוראים להן כך, והכסף לא נכנס לקופה הציבורית אלא לכיסים פרטיים: במקומות אליהם מתנקזים כלי רכב רבים, כגון מרכז תל אביב או איזור הבורסה ברמת גן, מחירי החניה גבוהים במיוחד, ולכן מי שנוסע לשם וגם מתכוון לחנות משלם כסף, והרבה. כמה אנשים נמנעים מלנסוע לשם ברכבם הפרטי? האמת היא שאין לי מושג, ואם יש נתונים אשמח לראות אותם. עם זאת, להערכתי מדובר במספר משמעותי.
הבעיה היא שגם אם מחר כולם יחליטו לעבור לתחבורה ציבורית עקב הטלת מיסים נוספים ואגרות גודש למיניהן, זה לא יעזור. תשתיות התחבורה הציבורית קורסות כבר עכשיו. וכסף לצורך שיפור משמעותי של התחבורה הציבורית – אין.
אבל אפשר למצוא את הכסף הדרוש לבניית מערכת תחבורה ציבורית איכותית ויעילה. הכסף הזה יבוא מכספי המיסים שבעלי הרכב הפרטי משלמים ועוד ישלמו. וזה לא יכול לקרות בבת אחת.
הצעה: שינוי מבנה המיסוי
ההצעה שלי היא להעלות בהדרגה את המיסוי על הנסיעה בכלי רכב פרטיים, ולהשתמש בכספים האלה לצורך שיקום ושיפור התחבורה הציבורית. אין כאן פתרון קסם. זה תהליך שעשוי לקחת מספר שנים. להערכתי 5 שנים הן זמן מתקבל על הדעת.
איך נעלה את המיסוי? המיסוי על קניית רכב הוא גבוה במיוחד – מס הקניה הוא כ-83%, ועליו יש להוסיף מע”מ. לכן, למי שיש בבעלותו רכב זה לא רציונלי לא לנסוע בו. הוא כבר שילם המון כסף, וכדי לנסוע הוא צריך להוסיף סכום קטן יחסית: עלות הדלק – שהיא כחצי שקל לקילומטר ברכב ממוצע, ועלות הפחת שהיא פחות רלוונטית כרגע עקב המצב בשוק המכוניות המשומשות. מה היה קורה אם זה היה הפוך?
חישובים “על גב המעטפה” שעשיתי הראו כי הורדת מס הקניה מ-83% ל-30% והעלאת מחיר הדלק ל-20 ₪ לליטר, תוביל לעליה של כ-25% בסך כל המיסוי לרכב משפחתי ממוצע שנוסע כ-15 אלף ק”מ בשנה. הרכב עצמו יעלה 46 אלף ₪ פחות, ומחירי המשומשות ירדו בהתאם, אבל כל ק”מ נסיעה יעלה עכשיו פי שלוש יותר מקודם. (( מדובר כאמור באמדן, לא בחישוב מדוייק, ויש כמה הנחות שהנחתי ולא פירטתי, אבל אני מקווה שהעיקרון ברור. אני משאיר את החישובים המדוייקים לכלכלנים. ))
מי שנוסע פחות מ-15000 ק”מ בשנה כמובן ישלם פחות. מי שנוסע ברכב שצורך פחות דלק ישלם עוד פחות. מי שנוסע יותר ישלם הרבה יותר. מי שנוסע ברכב בזבזני (כגון ג’יפים) ישלם עוד הרבה יותר. יהיה תמריץ גדול יותר לשקול חלופות לנסיעה ברכב הפרטי.
תכנית שאפתנית תבצע את שינויי המיסוי האלה בחמש שנים: הפחתה של מס הקניה על רכב ב-10% כל שנה, והעלאה של מחיר הדלק (מעבר להשפעה של מחירי הדלק בעולם) בכ-2.8 ₪ בכל שנה.
הכנסות המדינה ממיסוי רכב כיום הם כ-30 מיליארד ₪. סכום יפה, אבל הכספים האלה מוקצבים כבר לדברים אחרים. תוספת של 25% היא כ-7.5 מיליארד ₪ לשנה, ובפריסה של שינוי מבנה המיסים על פני 5 שנים, כבר בשנה הראשונה מדובר בתוספת של 1.5 מיליארד ₪. ואם כל התוספת הזו תושקע בשיפור משמעותי של התחבורה הציבורית, בנוסף לכספים שכבר מוקצבים ו/או מתוכננים לצורך זה, אנו צפויים לראות בהדרגה שיפור במצב התנועה וגם בתחבורה הציבורית.
כמובן, במשך הזמן גם הרגלי הנסיעה ישתנו, ועימם הכנסות ממיסוי רכב יפחתו עקב צמצום הנסועה הכללית של כלי רכב פרטיים ושל צריכת הדלק הנובעת ממנה. סביר להניח שבנקודה מסויימת סך ההכנסות ממיסי הרכב יפחת מסך ההכנסות הנוכחי. בנוסף, הנזקים הכלכליים הנובעים מהפקקים, הנאמדים ב-25 מיליארד ₪ שנה יצטמצמו בצורה משמעותית. לכן, במובן מסויים, שינוי מבנה המיסוי המוצע הוא מעין הלוואה של הציבור לממשלה לצורך שיפור תשתיות התחבורה הציבורית, שתוחזר בריבית דריבית – החסכון לציבור יהיה עשרות מיליארדי ₪ בשנה.
שאלה אחרונה: האם כל זה ישים מבחינה פוליטית? הניחוש הלא נועז שלי הוא כי זה לא יקרה.
הי יוסי, קודם כל תודה על ההשקעה בכתיבה.
מה לגבי כיוון ואופי הנסיעה? לכוון לנסיעה מזרח מערב
רוב הרכבים עושים תנועה לתל אביב והחוצה. אנחנו צריכים לעדכן לעוד מרכזים.
מה לגבי עידוד פתיחת מרכזים תעסוקתיים בחיפה, נוף הגליל, אשדוד, באר שבע?
הבירתיות של תל אביב יוצרת מחנק תחבורתי.
היישום הנוכחי של “אגרות גודש” או “מס קילומטרים” לא יעיל, מכיוון שהוא לא מתחשב במחיר הנקודתי של המשאב שנקרא “כביש פנוי”. זחילה בפקק בעפולה עולה כמו זחילה בפקק בת”א (בהנחה שהמהירות זהה), אבל המחיר שדרוש כדי להוריד את הביקוש לכביש בעפולה נמוך משמעותית מזה שיהיה דרוש בת”א (ועדיין גבוה מזה שמשלמים כרגע עם מס הבלו, אחרת לא היו פקקים). מחירי החניה משקפים את זה יותר טוב, אבל חניית הרחוב עדיין זולה מדי (ולכן תמיד תפוסה במלואה).
במקום מס על בעלות על רכב ועל הזיהום הנוצר משריפת בנזין/סולר (גם פה יש עיוות – שריפת ליטר בנזין במכתש רמון לא זהה לשריפת ליטר בנזין בנתיבי איילון מבחינת ההשפעה הסביבתית והבריאותית), צריך להטיל מס על השימוש בנדל”ן שנקרא “כביש פנוי”. רוצה להיכנס לת”א בשבע בבוקר? שלם הרבה (הנתיב המהיר יכול לתת אינדיקציה לא רעה לכמה זה “הרבה”). נוסע באותו זמן במכתש רמון? שלם רק על זיהום האוויר ובלאי הכביש שאתה יוצר, שהם ככל הנראה כמה אגורות לק”מ. מיסי הקניה והבלו לרכב פרטי צריכים להיות אפס.
איך עושים את זה בלי לפגוע באופן אנוש בפרטיות של האזרחים? זו כבר שאלה טובה שדורשת יותר ידע ממה שיש לי ויותר אומץ של פוליטיקאים שלא להתפתות להצעות בסגנון “מאגר הנסיעות הלאומי”.
20 שח לליטר דלק נשמע המון…
גם עם תחבורה ציבורית ממש יעילה, אני בספק שיימצא פתרון ציבורי להמון אנשים שנוסעים לעבודה משני יישובים שאף אחד מהם אינו עיר גדולה.
דוגמה אישית: אשתי נוסעת כל בוקר ממושב שילת לקיבוץ חפץ חיים. שם היא עובדת כרגע. עניין של 30-40 דקות נסיעה, תלוי בפקקים. תחבורה ציבורית תצטרך להיות מבוססת על נסיעה לעיר (מודיעין, ליד שילת), אולי ברכב הפרטי פלוס חניה, נסיעה באוטובוס לעיר הקרובה ליעד, ועוד נסיעה קטנה ליעד הסופי (איך?).
היום היא נוהגת לשם במאזדה 3 יד שניה. לא חסכנו ארבעים ומשהו אלף על מס קניה, פשוט כי כשקנינו את הרכב הוא כבר עלה “רק” 50. אולי 10,000 מתוך ההנחה במס הייתה מגיעה אלינו. אבל את המס הנוסף על הדלק היא תשלם בדיוק כמו מי שכן חסך עשרות אלפי שקלים על רכב חדש.
באופן כללי, יש המון אנשים שנמצאים בזנב הארוך גם בנושא זה. תחבורה ציבורית, גם יעילה, תתקשה לעזור להם. נכון (?) שרוב האנשים גרים בערים ועובדים בערים, אבל ממש לא כולם.
הפתרון שלך מפלה אותם ברמה מאוד קשה.
הפיתרון האמיתי הוא די – לבנות ולתכנן ככה שאנשים ילכו יותר ברגל. אם המשרדים היו ליד העיר, אז היו משתמשים בהם.
אבל הרבה מהדיור בישראל הוא בשכונות מגורים עם כביש כניסה יחיד ובלי משרדים או מקומות תעסוקה אחרים.
תחשוב על מרכז תל אביב בתור דוגמא – המון רוצים לגור שם, בעיקר בגלל המגוון הגדול של אפשרויות במקום צפוף.
בנוסף – מי שנוסע בגולן לא מפריע כמו מי שנוסע במרכז תל אביב.
להעלות את המיסוי על הדלק זו פגיעה גדולה בפריפריה.
יש דרך נוספת: הפיכת יותר נתיבים לתחבורה ציבורית על חשבון רכב פרטי.
אני נוסע יום יום מתל אביב להרצליה פיתוח, האטובוס המלא תמיד עומד בפקק עם כל המכוניות, כל אחת עם נוסע אחד.
אפשר לחשוב על כמיסוי רכב פרטי לטובת תחבורה ציבורית, רק בנדלן (כביש), במקום בכיס. שלא כמו מס רגיל, “מס כביש” מאפשר לבחור בדיוק איפה להפעיל אותו כדי ליצור אפקט, והעלות שלו מינימאלית
קונספטואלית, לא ‘נכון’ ליצור שינוי באמצעות הכבדה על הציבור, כדי למנוע ממנו התנהגות מסוימת. הכבדה על הציבור – הפטרון של המשטר – אמורה להתבצע רק כשאין ברירה, לא ככלי להשגת מטרה.
רוצה לנייד ציבור לתח”צ? השתמש בגזר, לא במקל. אם, כדבריך, הפקקים גובים מחיר כבד מן המדינה (שעות עבודה, תאונות, יו ניימ איט) – יגיע שלב (אם טרם הגיע כבר) שבו יהיה שווה להשקיע בתח”צ נוחה, זמינה, יעילה וזולה – גם אם זה יעלה המון – ולהפוך אותה לכדאית יותר מחלק מן הנסיעות במכוניות פרטיות. האלטרנטיבה, לגרום לנסיעות הפרטיות להיות כדאיות פחות נושאת עימה נזקים צדדיים עצומים (רק כדי לסבר את האוזן: התמרמרות ציבורית גדולה; הורדת המוטיבציה הממשלתית להשקיע בתח”צ, יצירת פערים בולטים בין העשירים לבין בני מעמד הביניים ולבין הדלפונים).
עוד משהו: מה יקרה אם ביום בהיר אחד, המדינה תודיע שמעכשיו תחבורה ציבורית זה בחינם?
זה הופך את הנסיעה ברכב פרטי ליקרה *פי אינסוף* מנסיעה בתח״צ. מה יקרה?
העלאת העלות של נסיעה ברכב פרטי לא שווה גרוש אם אין אלטרנטיבה. גם כך יוקר המחייה פה מזעזע. ואני אפילו לא מסתכלת על מה שעלה בתגובות או בפוסט, על יישוב קטן, קיבוץ בנגב או תחנה בעפולה – אפילו בין ערי גוש דן והשרון אין תחבורה ציבורית יעילה במקרים רבים. בעיר הסמוכה אליי כן ישנה תחנת רכבת (זה שאין לי איך להגיע אליה זו בעיה אחרת…), ועדיין קורה שפתאום בערב חג או בשישי היא לא פועלת – למה? ככה.
בנוסף, ללא תחבורה ציבורית בשבת אנשים יהיו חייבים להמשיך ולהחזיק ברכב – אם המדינה לא תתן לתחב”צ לפעול בשבת, אין לה עילה באמת לייקר את הפתרון היחיד שלעתים משרת את האזרח במשך ימים רבים בחודש (ע”ע בחגים).
אין שום פתרון חוץ מתחבורה ציבורית טובה 7 ימים בשבוע. כמובן שזה יעלה הרבה, אבל גם סלילת הכבישים עולה המון ולא פותרת כלום, ובנוסף לפקקים יש משמעויות כלכליות רבות על זיהום אוויר ובריאות, זמן מבוזבז, פריון עבודה במשק וכו’.
“הבעיה היא שגם אם מחר כולם יחליטו לעבור לתחבורה ציבורית עקב הטלת מיסים נוספים ואגרות גודש למיניהן, זה לא יעזור”
זה פשוט לא נכון, יש המון מחקר אמפירי על ההשפעה של אגרות גודש והן בהחלט עוזרות.
הצעה מעניינת המבוססת על נסיון בעולם היא תמחור דיפרנציאלי של חנייה, כך שהמחיר החנייה עולה בזמני השיא:
https://www.wired.com/2014/06/wuwt-traffic-induced-demand/
אם יעלה מחיר הדלק, תהיה נהירה לרכבים חשמליים או לפחות היברידיים
הפתרון אם כבר הוא לדחוף כמה שיותר לרכבים אוטונומים שפשוט יבטלו את הפקקים (ובאופן כללי את האופן בו אנחנו מחזיקים רכב)
גדי, רכבים אוטונומים ירעו את המצב.
הם יגרמו לכך שיהיה קל יותר לנסוע לבד ברכב. אוכלוסיות שלמות יצטרפו לציבור ה”נהגים” – ילדים, קשישים, אנשים בלי רשיון. בנוסף, מכונויות אוטונומיות יסתובבו ריקות, מחפשות חניה או נוסעים. רכבים חשמליים יעזרו אולי לזיהום, אבל לא ישנו את מצב הפקקים.
רכב פרטי הוא הבעיה המרכזית, ולא תהיה ברירה אלה להגמל ממנו, ולעבור לתחבורה ציבורית.
רעיונות נחמדים, בעיקר שינוי המיסוי ממס על המכונית למס על דלק. אבל למה במקום ולא בנוסף?
ישנן עוד דרכים להקטין את מספר כלי הרכב שלא העלת.
עידוד עבודה מהבית.
איסור כניסה על מכוניות לפי מספר רישוי, כמו בפריז https://www.bbc.co.uk/news/world-europe-38236926.
אך כפי שכתבת, כל עוד אין חלופה רצינית, הציבור ימשיך ברובו לנסוע ברכב פרטי.
חובבן,
הרכב כלל לא יהיה פרטי, אלא שירות שאתה מזמין. הרכב יגיע אליך בדיוק בשעה שהזמנת, כשהמסלול שהוא יעבור חושב מראש כך שבהגעה ליעד הוא כבר ידע לאן הוא ממשיך.
בעתיד האוטופי, כל הנסיעות והמסלולים יחושבו מראש עד לרמת המיקום של הרכב בכל רגע. במקרה כזה אין צורך ברמזורים כי הרכב ‘ידע’ שכשהוא מגיע לצומת היא תהיה פנויה. גם בהשתלבות בכביש הרכב לא יעצור על מנת להשתלב כי הוא יגיע בתזמון מדויק לרווח בין רכבים שהוכן לו מראש. לא יהיה מצב של ‘גז-ברקס’ אלא נסיעה במהירות כמעט קבועה.
יכול להיות שבשביל נסיעות ארוכות יהיו ‘שאטלים’, מין מעבורות שעליהם עולים רכבים קטנים והן עושות את הנסיעה הארוכה כשהרכבים הקטנים יורדים ביעד, ועושים את הדרך הקצרה למיקום המדויק.
אני מתאר משהו די אוטופי, אבל במקרה כזה לא בטוח שנצטרך אפילו כל כך הרבה כבישים ונתיבים.
השאלה היחידה היא איך בדיוק ישתלבו במערך כזה הולכי רגל שעליהם אי אפשר לשלוט. במקרה כזה אולי תצטרך להיות הפרדה מלאה בין הכביש לבין המדרכה.
גדי, אתה מתאר עולם שהוא כולו רכבים אוטונומים. זה חזון של עשרות שנים. בנתיים שילוב של רכבים אוטונומים נדחה ונדחה.
רכב בבעלות פרטית לעומת שירות, זה רעין לא רלוונטי לנושא. יש שירות כזה כבר היום – מונית. מוניות עומדות בפקקים.
גם שאטלים כבר יש – אוטובוסים ו bubble.
בסופו של דבר זה לא משנה בבעלות מי הרכב ואם הוא אוטונומי או חשמלי. השאלה כמה מקום הוא תופס על הכביש ובחניה. הפתרון ידוע כבר עשרות שנים: חיסול הרכב הפרטי העיר. לשם העולם הולך (תרתי משמע), פשוט כי אין אלטרנטיבה.
https://www.economist.com/europe/2019/08/01/streets-ahead
לא מובן המשפט “תחבורה ציבורית יעילה עולה כסף” – אני משתמש בתחבורה הציבורית והיא מאוד יעילה. כל האפליקציות לטלפון הנייד החכם כוללות שימוש ב-GPS. אני אישית משתמש בשתי אפליקציות שונות לטלפון אשר מחשבות לי את המסלול הכי קצר תוך התחשבות בזמן ההגעה של האוטובוס/רכבת וזמני המתנה להחלפה של אוטובוס/רכבת במידה ויש. בעזרת האפליקציה אני יכול לדעת בכל רגע ורגע היכן נמצא האוטובוס וברגע שאני רואה שהוא נמצא כשתיים/שלוש תחנות מהמיקום שלי – אני הולך לתחנה וממתין לו דקה לכל היותר. בנוסף, היום בעידן האינטרנט האלחוטי (גם סלולרי וגם wifi) ובעידן בו יש USB (באוטובוס) ושקעי-חשמל (ברכבת) ניתן לעבוד תוך כדי הנסיעה בתחבורה הציבורית ולייעל את ניצול הזמן, כך שגם הפקקים כבר לא רלוונטים לאנשים העובדים תוך כדי הנסיעה בתחבורה ציבורית. לחלקם יש אף את זכות היתר שבלדווח על שעות הנסיעה בתור שעות עבודה – שזוהי לכשעצמה מוטיבציה מספקת לגרום לאנשים לנסוע בתחבורה הציבורית.
יש לי רעיון לפקקים
לרב העומס הוא בכיוון אחד
מה עו שבנתיב הנגדי תנועה דלילה.
הפתרון מסותי תנועה לנתיב הנגדי .
הווה אומר, שימוש במתיב הנגדי במקומות שיש יותר ממסלול אחד
לטובת תנועה בכיוון העומס
הרכבים במסלול הלא פקוק ינועו במסלול אחד
כל התהליך יבוצע עיי מערכת בקרה שמימלא קיימת .
כל שמותר הוא לתכנן איכן ומתי יופעלו המסותים (כמו רכבות)
יש את זה בשיקגו (ואולי בעוד מקומות). ללא ספק עוזר טיפה, אבל ממש לא פותר.