חיפוש באתר

קישורים

עמודים

קטגוריות

האמת על הפתק הלבן

כמו לפני כל מערכת בחירות, מתחילים להשמע קולות הקוראים להצבעת מחאה בפתקים לבנים. בשילוב של בורות ופאתטיות, טוענים אנשים שונים כי “רק הצבעה בפתק לבן תשנה משהו” ואנשים תמימים מתפתים להשליך את יכולת ההשפעה הממשית שלהם לפח האשפה.

אז הנה העובדות (ולא משנה מה רשום בכל מיני אתרים):

  • פתק לבן הוא פתק פסול לכל דבר ועניין. אין תיעוד של מספר הפתקים הלבנים – הם נספרים יחד עם כל שאר הקולות שנפסלו.
  • בחישובי אחוז החסימה וחלוקת המנדטים, הפתקים הלבנים לא נלקחים בחשבון. לכן הצבעה בפתק לבן מקטינה את מספר הקולות הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה.

אתם מוזמנים להציץ בתוצאות הבחירות לכנסת ה-16 באתר הכנסת. אמרו לי – כמה “פתקים לבנים” הוטלו לקלפיות בבחירות ההן? אין נתון כזה. היו 3200773 קולות בסה”כ, מתוכם 52409 קולות פסולים, ו-3148364 קולות כשרים.

בהמשך מפורטים מספר הקולות הכשרים שקיבלה כל רשימה, החל ברשימת אהבת ישראל בראשות הרב כדורי וכלה בש”ס. אין “רשימת הפתק הלבן”. אתם מוזמנים לסכם את המספרים בטבלה הארוכה הזו ולגלות שסכומם הוא בדיוק 3148364 – מספר הקולות הכשרים.

אחוז החסימה בבחירות הקודמות היה 1.5% מכלל הקולות הכשרים. בעזרת מחשבון תוכלו לגלות 1.5% מ-3148364 שווה ל-47225.46, ולכן כדי לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-16 נדרשו 47226 קולות, בדיוק כפי שמצויין בפרסום הרשמי של תוצאות הבחירות. הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות “הקטנות” לעבור את אחוז החסימה.

לסיכום – הצבעה בפתק לבן היא בזבוז במקרה הטוב, וחיזוק גורמים אינטרסנטים במקרה הרע יותר. אל תצביעו בפתק לבן.

פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 28 בפברואר 2006 08:52 במדור חשבון פשוט שם התקבלו 7 תגובות

אסי  [אתר]  בתאריך 2/28/2006 9:12:16 AM

תודה

אחלה. יש מה לענות למחאתיים.
בכלל תמיד הבטתי בעין עקומה על מחאה בצורה של פסיביות מוחלטת.
מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת.
מחאה אקטיבית אפשר בבחירות להביע רק על ידי הצבעה בעד מפלגה אחרת ממפלגות השלטון.
אסי

מוחה  בתאריך 2/28/2006 4:56:42 PM

נימוקים לא רלוונטיים

כתבת: “הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות “הקטנות” לעבור את אחוז החסימה.”
אני חושב שזו בסך הכל דמגוגיה. זה בסך הכל כמו לטעון שהצבעה בפתק לבן שקולה לאי-הצבעה, אשר לטענתך מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות.
הנסיונות “הסטטיסטיים” או ה”לוגיים” להראות כי הצבעה בפתק לבן “אינה מועילה ואף מזיקה” הם ריקים מתוכן. הצבעה בפתק לבן מבטאת מחאה קונקרטית ואישית של המצביע, ואין לכך כל קשר עם ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. הצבעה בפתק לבן משולה לזריקת מכשיר הטלוויזיה אל מחוץ לבית, פעולה המבטאת מיאוס. איש אינו סופר את הטלוויזיות הנזרקות, וניתן אף לטעון כי זריקת הטלוויזיה מחזקת את כוחם היחסי של צופי ערוץ 2 בקרב כלל צופי הטלוויזיה, טיעון “סטטיסטי” חסר משמעות.

מוחה  בתאריך 2/28/2006 5:00:20 PM

לאסי

כתבת: “מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת. ”
מחאה לא “חייבת” להיות שום דבר שאתה חושב שהיא. אתה מבטא כאן תפיסת עולם פשטנית מאוד.

זוריק  בתאריך 3/2/2006 2:25:25 PM

למוחה

אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה.
אז בעצם למה להליך טלויזיות, אולי נמשיך פשוט בספורט האהוב עלינו השלכת גמדים למרחק.
ולגבי הפתק הלבן, יוסי כמובן צודק, לפחות כל עוד לא נעשתה כתבת עובדה/ רינו צרור וכו’ על התופעה הגוברת והולכת של “השלכת פתקים לבנים”
ברגע שזה יקרה, לפתק הלבו תהיה משמעות מחאתית, ובעתיד אולי גם סטטיסטית.
יוסי – תמיד תענוג.

olympia  בתאריך 3/2/2006 4:53:05 PM

Yosi

In that case, the problem is not in the empty voting, but in the fact that these notes are not counted and reported to the public – which could serve as a good diagnostic & democratic tool.
The affect on the sectoral parties power is not necessarily a threat, as you perceive it.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/2/2006 5:57:29 PM

תשובה לאולימפיה

דברייך נכונים, אבל חורגים מתחום הדיון.
אני מסכים שאילו נספרו הפתקים הלבנים, דווחו, ואולי אפילו היו מובאים בחשבון לחישוב אחוז החסימה – ניתן היה לשקול הצבעה בפתק לבן. אבל מה לעשות – זה לא המצב, ולכן “הצבעה בפתק לבן” היא למעשה ויתור על זכות ההצבעה על כל המשתמע מכך.
ובעניין המפלגות הסקטוריאליות – זה לא נושא הדיון. אני מניח שמי שתומך באחת המפלגות האלה רואה את הדברים אחרת. זכותו.

מוחה  בתאריך 3/2/2006 6:58:41 PM

לזוריק

כתבת: “אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה.”
גם לך, לדאבוני, יש תפיסה צרה מאוד של מושג המחאה. ראשית, מחאה אישית לא זקוקה ל”כיסוי תקשורתי” על מנת שתהיה מוגדרת. ביטוי של מיאוס וסלידה יכול ללבוש צורות שונות, גם בלי “מחקר” או “כתבה” שתסקור אותו בתורת “טרנד”. אי-הכנסת טלויזיה הביתה (או “השלכתה”) היא דוגמא טובה מאוד לדעתי, ולא ברור לי מדוע היא מעוררת סוג מסוים של גיחוך בעיניך.
שנית, נושא ההצבעה בפתק לבן דווקא בהחלט מעורר דיון תקשורתי ותשומת לב ציבורית (אפילו כאן, למשל), לכן נראה כי עצם הטיעון שלך לא ברור. הצבעה בפתק לבן היא פעולת מחאה לכל דבר ועניין, ללא קשר (כפי שכבר ציינתי) לעובדת ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. חלק מעוצמתה של פעולה זו נובע מכך שיש בה אספקט “בלתי-יעיל”, מאתגר, פרובוקטיבי, על סף אי-העשייה, אך בהחלט לא שם. במובן זה הצבעה בפתק לבן בבחירות בישראל שקולה, בין השאר, לאקט אמנותי, על כל הנובע מכך (גם התגובות לפעולה זו מזכירות במידה רבה תגובות שמרניות לאמנות פרובוקטיבית או לא מובנת) ועל כן ביטול ערכה בכלים סטטיסיטיים או לוגיים גרידא הוא חסר פשר.
אגב, גם אני כמו אחרים, נהנה בדרך כלל לקרוא את הפוסטים של יוסי לוי, ואין בדבריי כאן איזה ניסיון להתנגח בו סתם. כמו כן, רוב הסיכויים שלא אצביע בפתק לבן בבחירות הקרובות. גם בעבר מעולם לא הצבעתי בפתק לבן.

תגובה