הידד, צמחנו!

לפני 7 חודשים פרסמתי כאן רשימה תחת הכותרת "הידד, אנו צומחים", בה התייחסתי לדברי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, כי תוך 10 שנים תימנה ישראל בין 10 המדינות העשירות בעולם. כדי להגיע לכך, על התמ"ג לנפש של ישראל לצמוח לרמה של כ-30,000 דולר לשנה לנפש. ב-2003 היה התמ"ג בישראל כ-16,000 דולר לנפש, וב-2004 עלה לכ-17,000 דולר.
והנה, פורסמה היום ידיעה מפעימה ב-Ynet: מממצאים שהזמין ח"כ רוני בריזון ממרכז המחקר של הכנסת עולה כי בעשר השנים האחרונות היו 606 שביתות, המשק הפסיד יותר מ-15 מיליון ימי עבודה, והנזק שנגרם לכלכלה עלה על 16.5 מיליארד שקלים!

אם כן – הנזק שגרם אבדן יום עבודה הוא 1100 ש"ח ליום, שהם כ-233 דולר. בהנחה שבשנה יש 250 ימי עבודה – זה נותן לנו תמ"ג לנפש של 58,250 דולר, הרבה יותר מהתמ"ג לנפש של מי שהייתה המדינה העשירה בעולם בשנת 2004, לוכסמבורג, עם תמ"ג לנפש של כ-44,000 דולר בלבד.

הידד! צמחנו!

(או שהנתונים של רוני בריזון לא ממש מדוייקים? והוא מנפנף בהם כדי לצבור כמה פרוטות פוליטיות? לא. לא יכול להיות).

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 בנובמבר 2005 17:17 שם התקבלו 8 תגובות

רוני ה.  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 6:15:15 PM

איזה מן חשבון אתה עושה?

ימי העבודה שהמשק הפסיד הם ימי העבודה של השובתים בלבד.
אבל הנזק שנגרם למשק מהשביתות גדול בהרבה מהמשכורות של השובתים – סחורה שלא הגיעה ליעדה, יצואנים שאיבדו שווקים בחו"ל, עצמאים שלא קיבלו החזרים ממס הכנסה ופשטו רגל והרשימה ארוכה.
בחישוב ישיר של הנזק (16.5 מיליארד ש"ח חלקי ששה מליון אזרחים על פני עשר שנים), השביתות גרמו לנזק שנתי של $57 לתמ"ג לנפש במשך עשר השנים האחרונות. זה לא נתון שמשנה את נתוני התוצר באופן מהותי.

האזרחית ק.  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 8:39:15 PM

זה מסביר למה

כך או כך, אני תמיד יוצאת נשכרת

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 9:16:21 PM

בעיה בסיסית כאשר מנסים להשתמש

במתמטיקה. השימוש בדרך כלל דורש הבנה של מושגי יסוד בתחום עליו מישמים שיטות מתמטיות, כמובן שפוליטיקאים ובעלי אג’נדות למינהן פוטרים את עצמם מהטורח הזה.
יוסי, התמ"ג לנפש הוא לכל נפש ולא רק לאנשים עובדים. גם ילדים, זקנים ומובטלים מובאים בחשבון.
בחישוב פשוט, כמות העובדים בישראל מהווה 2/7 מהאוכלוסיה (7 מיליון תושבים מתוכם 4 בגיל עבודה ורק כחצי מהם עובדים) לכן את המספר שקיבלת, שהוא התל"ג לעובד, צריך להכפיל ב2/7 ואז מקבלים מספר שהוא בין 16 ל 17 אלף. אני מניח שבריזון פשוט עשה את החישוב בכיוון ההפוך.
אז מה למדנו היון? שבריזון מבין מונחים בסיסים בכלכלה וגם אריטמטיקה פשוטה.

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 9:40:30 PM

במחשבה שניה

ניתן להשתמש בצורת החישוב הזו לבדוק את תקפות טענתו של אמיר פרץ שהעלאת שכר המינימום תביא לצמיחה.
נניח שבעקבות השינוי כל עובד בישראל מקבל שכר נטו שהוא ב300$ יותר משכרו הנוכחי, ושאותה תוספת מנוצלת רק לצריכה. בחישוב כולל התמג יגדל ב600 מיליון דולר 🙂 והתמג לנפש יגדל ב~90$ 🙁 .
אני מניח שאפילו אמיר פרץ לא מתכוון לטעון ש90$ מתוך 17,000 יכולים להקרא צמיחה, ולכן הייתי מבקש הסבר מכל האנשים כאן למה מתכוון אמיר פרץ כשהוא אומר צמיחה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 10:22:42 PM

תשובות למרק ק.

יש משהו בטיעון שלך, ולכן בדקתי בפרסומי הלמ"ס והמוסד לביטוח לאומי.
במשק יש כ-2.5 מליון שכירים בכוח העבודה האזרחי, כרבע מליון מובטלים (שחלק נכבד מהם לא היה מובטל רק לפני 3 שנים), עוד כ-300,000 עצמאיים, ועוד מספר לא ידוע של מועסקים בכוח העבודה שאינו אזרחי (כלומר – חיילים בשירות סדיר ובקבע). כלומר מתוך 7 מליוני האזרחים יש לנו כ-3 עד 3.5 מליון עובדים כאלה ואחרים.
זה נותן לנו תמ"ג לנפש של כמעט 30000 דולר לשנה. יודע מה? בוא נהיה שמרנים וניקח רק 3/7 (3 מליון מתוך 7) ועדיין יהיה לנו תמג לנפש של 24000 דולר – ב-50% יותר מהתמ"ג האמיתי.

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 11:07:40 PM

ללא נושא

1. יצאתי אידיוט. צריך להכפיל את ה90 ב12 ואז מקבלים בערך צמיחה של 5%. התנאים שהנחתי היו מאוד אופטימאליים אז במציאות צמיחה אפשרית תהיה בטח בסביבות האחוז ופחות.
2. אין לי חשק לגגל אבל הנתונים על כח העבודה שאתה מביא נשמעים לי אופטימיים מדי. אם אני לא טועה רק 55% מהאנשים בגיל שבין 15-67 עובדים לכן לא נראה לי ש3.5 מליון איש בארץ עובדים, וודאי שחלק מהמשרות המדווחות על ידי הלמס הן חלקיות.
3. וגם אם החישוב של 24,000 נכון זה מוציא את בריזון כאדם שחלש בחשבון במקום כאדם שממציא עובדות.

מרק ק.  בתאריך 11/29/2005 6:22:55 AM

מספר מועסקים

לפי הסקר האחרון של הלמס הוא 2.5 מליון

דרור  בתאריך 12/21/2005 4:14:54 PM

הערכות מלאכותיות

יש כאן הנחה מוטעית כאילו מידת העבודה בכל יום היא זהה. כאילו כל עובד מחלק את עבודתו שווה בשווה – כל יום ומנת העבודה שלו. המציאות שונה לחלוטין. יש כל מיני גורמים שמשפיעים על האינטנסיביות של העבודה בכל יום. יש להניח, שכשעובד חוזר מחופשה או משביתה הוא עובד יותר באינטנסיביות (מרצונו או על-פי דרישות המעסיק) כדי להשלים את הפער בעבודה. הנזק הוא, אם כן, מצומצם יותר מההערכות. יוצאות מכלל זה שביתות שקורות ב"עונה הבוערת". למשל שביתת התחבורה הציבורית בניו-יורק בימים אלה עשויה לגרום יותר נזק כיוון שאי אפשר לערוך את הקניות לרגל החגים בארה"ב אחרי החגים.