בהארץ-TheMarker הופיע היום ראיון עם ניצב שחר איילון, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל. בראיון זה אומר איילון: “בהרבה מאוד מקרים התברר לנו שאין בהכרח קשר ישיר בין התשתיות לתאונות דרכים”. ואילו לפני כחודש, לאחר התאונה השניה בין רכבת ומשאית אמר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, ניצב אורי בר לב: “לו הייתי יכול – הייתי משבית תנועת הרכבות”.
אז אולי לא התשתיות גורמות לתאונות הדרכים אלא הרכבות?
במאמרם הקלאסי משנת 1974 “שיפוט בתנאי אי ודאות” מתארים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן את היוריסטיקת הזמינות. טברסקי וכהנמן הראו כי ישנם מצבים בהם אנשים מעריכים שכיחות של מאורע על פי הקלות שבה הם מצליחם להעלות בדעתם דוגמאות למאורע. אדם המבקש להעריך, למשל, עד כמה נפוץ המנהג של הזמנת פיצה לארוחת ערב, ינסה להעריך איזה חלק ממכריו נוהג לעשות כן. זה הרבה יותר פשוט מאשר לערוך מדגם הסתברותי מייצג של האוכלוסיה. המחיר שמשולם עבור הפשטות הוא, כמובן, הטיה בתשובה, או במלים פשוטות יותר – התשובה שתתקבל אינה מדוייקת. דוגמאות נוספת לשימוש בהיוריסטיקת הזמינות: אנשים המדווחים של טיפול כלשהו כיעיל, כיוון ששמעו על “הרבה אנשים שזה עזר להם”.
אני חושש ששני הקצינים נפלו קרבן להיוריסטיקת הזמינות.
במקרה של ניצב בר לב העניין ברור: שתי תאונות בהן התנגשו רכבת ומשאית אירעו בהפרש של מספר שבועות. המסקנה לכאורה ברורה – הרכבת מסוכנת, ולכן יש להפסיק את תנועתה. מעניין מדוע לא הציע הקצין להפסיק את תנועת המשאיות עד שיינקטו האמצעים הדרושים למנוע תאונות נוספות.
כאן אחטא ואשתמש בהיוריסטיקת הזמינות בעצמי. אני נוסע קבוע ברכבת, ושומע נוסעים אחרים מדברים בינם לבין עצמם, ומזהירים את חבריהם לבל ישבו בקרון הקדמי של הרכבת, כיוון שהוא “מסוכן יותר”.
ואילו ניצב איילון, כדי לחזק את דבריו אומר: “בסוף השבוע האחרון, למשל, אדם שהפעיל טרקטור לא נעמד נכון ביחס לטרקטור והוא הידרדר עליו – תאונה ללא קשר לתשתיות.” איילון מביא דוגמא זמינה כדי לגזור ממנה אמירה כללית. במאמר מופיעים גם נתונים מדו”ח הועדה להכנת תכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים (ועדת שיינין ), לפיהם שיפורים בתשתיות הביאו להפחתת של 20 עד 50 אחוז בתאונות הדרכים (בהתאם לסוגי השיפורים). זה לא משכנע את איילון. חבל מאוד שקצין כה בכיר מסתמך על דוגמאות במקום על נתונים.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 2 באוגוסט 2005 שם התקבלה תגובה אחת
מינוס בתאריך 8/3/2005 8:03:01 PM
הוא לבדו
תראה הוא יושב לבדו בתחנה, כולם הלכו לדרום החם, והוא יושב ומגרבץ, ומוציא הודעות.
לעצמו הוא חושב- למה לא בחרו בי כדי לעצור מתנחלת בת 16 כתומת כרבולת. קשה . קשה במשטרה.
להערכתי יש הבדל מהותי בין דבריהם של שני הקצינים. האחד נראה כאילו נכנס לפאניקה – נעצור את תנועת הרכבות.
והשני דווקא מדבר על נתונים בקנה מידה – מה שקוראים סטטיסטיקה. אמנם איני יודע אם נתוניו של ניצב איילון נותחו באופן קצת יותר מתקדם מ”הרבה” ו”קצת”, בצורה ריגורוזית. הייתי רוצה להאמין כי דווקא התייחסותו של ניצב איילון לנושא בעזרת הביטוי “במקרים רבים”, מעידה על הסתכלות רחבה – וניתוחית של הדברים.
אם יש משהו שברור, שבתור קציני משטרה, שני האישים קרובים מאוד לעמו ישראל. ושניהם יודעים שאין כמו דוגמא על מנת להמחיש רעיון, ביחוד ללא-סטטיסטיקאים בינינו. בדיוק כמו שהשתמשת אתה בדוגמא על הפרופסור והפיצה.
אתה מסיק מדוגמא זו, כי הדבר באמת מייצג תופעה?! התשובה נראית לי מיותרת.