נסיכת המדעים

ביום חמישי האחרון, 5.1.2012, נערך יום עיון משותף שארגנו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והאיגוד הישראלי לסטטיסטיקה. מסגרת זו נתתי הרצאה שסקרה שיטות עיקריות לניתוח לוחות שכיחות. בין הנושאים שנסקרו: זיהוי מבנה קשר בין משתנים על ידי שימוש ביחסי הסתברויות וניתוח שאריות, מדדי קשר, ומודלים לוג-לינאריים.למעוניינים, מצגת ההרצאה ניתנת לצפיה והורדה – לחצו על הלינק.

מקווה שלמרות שחלק הן הודעות של הרגע האחרון, הקוראים יוכלו להפיק מהן תועלת – השבוע הבא הולך להיות מלהיב מאוד!

• ביום ראשון ירצה במרכז חמד"ע בתל-אביב המתמטיקאי הבריטי מרקוס דה-סוטוי, שחיבר שני ספרים פופולריים על נושאים מתמטיים עמוקים: "המוזיקה של המספרים הראשוניים" שעסק בהשערת רימן, ו-"סימטריה" שעסק, נכון, בנושא הסימטריה. ההרצאה שייתן דה-סוטוי, בשפה האנגלית, תישא את הכותרת "מסעו של מתמטיקאי בעולם הסימטריה". נדרשת הרשמה מראש, ייתכן שעדיין יש מקומות פנויים. פרטים נוספים באתר חמד"ע. אני אהיה שם.
• ביום שני בירושלים יתקיים אירוע נדיר ביותר: הרצאות של שני חתני פרס נובל – ישראל אומן ודניאל כהנמן. זאת במסגרת כנס בן יומיים שנושא את הכותרת "סדנת חשיבה מחדש על הרציונליות", שמארגנים במשותף אוניברסיטת בן-גוריון והמרכז לחקר רציונליות באוניברסיטה העברית. נודע לי על האירוע הזה רק לפני כמה שעות, ועדיין לא ברור לי האם הוא פתוח לקהל הרחב, האם נדרשים דמי הרשמה, והאם בכלל עוד יש מקום פנוי באולם. אני שוקל ברצינות לקחת יום חופש ולנסוע. היום השני של הכנס יהיה למחרת (יום שלישי) בבאר שבע, לשם בכל מקרה לא אגיע, כי…
• ביום שלישי בבוקר, במסגרת סמינר המחלקה לסטטיסטיקה של אוניברסיטת תל-אביב, ירצה אור צוק, ישראלי השוהה במכון ברואד בקיימברידג' מסצוסטס, על נושא שבו אני מתעניין במיוחד – פרמקוגנטיקה. הוא ידבר על "הירושה החסרה" – הפער בין התכונות הגנטיות/תורשתיות (של בני אדם) ובין השונות הפנוטיפית, כלומר – הדרך בה מתבטאים בפועל ההבדלים בין בני האדם. (מקווה שהסברתי נכון את הנושא.. ) פרטים בדף הסמינרים של המחלקה.
• ביום רביעי, למיטב ידיעתי, אפשר לנוח ולהתכונן ליום חמישי
• ביום חמישי יתקיים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים יום עיון המאורגן על ידי הלשכה והאיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, לציון מאוחר של יום הסטטיסטיקה העולמי. יום העיון יתמקד בתחומי העיסוק של הלמ"ס בדגש על המידע העומד לרשות אנשי המקצוע. בין המרצים יהיו מורי ורבי (ומנחה עבודת הדוקטורט שלי) פרופ' צבי גילולה מהאוניברסיטה העברית, שידבר על סולמות מדידה אורדינליים, ועבדכם הנאמן, שיסקור את הגישות העיקריות לניתוח לוחות שכיחות. פרטים על יום העיון בלינק זה לאתר הלשכה. אני לא בטוח שעדיין נשארו מקומות פנויים.

ואם כל זה לא מספיק, אז הנה הודעות על שתי סדרות הרצאות המיועדות לקהל הרחב, תחת הכותרת "מתמטיקה על כוס קפה", שנותנת פרופ' נצה מובשוביץ-הדר מהמחלקה לטכנולוגיה והוראת המדעים בטכניון. אמנם שתי הסדרות כבר החלו, אך עדיין נותרו שלוש הרצאות בכל אחת מהן, ולדעתי כדאי למצוא את הזמן ולהנות מהרצאות על שלל נושאים מרתקים. סדרה אחת נערכת במרכז להוראת הטכנולוגיה והמדעים טכניון בחיפה, והשניה במרכז המדעים בהרצליה.

תהנו!

נפלא, פשוט נפלא. ותודה לרון קנת שהעביר לי את זה.

לחצו על התמונה לצפיה בגודל מלא.

ב-20 באוקטובר צויין ברחבי העולם יום הסטטיסטיקה הבינלאומי. לציון (מאוחר) של האירוע נערך בתאריך 14.11.2011 ערב הרצאות מיוחד במסגרת "ספקנים בפאב" בתל-אביב.

ספקנים בפאב הם מפגשים (בדרך כלל חודשיים) המיועדים לכל מי שמתעניין במדע, היסטוריה, פילוסופיה ובחינה רציונלית של המציאות. בדרך כלל הם מתקיימים בפאבים או במקומות אחרים שמאפשרים אווירה חברית ובלתי פורמלית, וכוללים בדרך כלל הרצאה (או "תוכנית אומנותית" אחרת) ודיון. "ספקנים בפאב" נערך לראשונה בלונדון בשנת 1999, וכיום קיימות עשרות קבוצות ברחבי העולם. במסגרת הקהילה הספקנית בישראל קיימות ארבע קבוצות של ספקנים בפאב, בחיפה, תל-אביב, באר שבע וירושלים.

הערב, שאורגן בשיתוף פעולה בין האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה ובין קבוצת הספקנים הישראלית (כמה נוח שאני פעיל בשני הארגונים האלה. זה תרם מאוד לשיתוף הפעולה…) כלל חמש הרצאות קצרות (15 דקות כל אחת) שסקרו את נושא הסטטיסטיקה מכיוונים שונים. למרות מזג האויר הסוער בערב האירוע, הגיעו אליו קרוב ל-100 איש, ואולם האירועים של פאב "גורדו" בתל-אביב היה מלא מפה לפה. חלק מהנוכחים נאלצו לשבת על הרצפה מחוסר מקום. חלק מהמאחרים לאירוע פשוט לא הצליחו להכנס לאולם הצפוף.

טל גלילי, דוקטורנט לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, אוהב קוד פתוח ומידע חופשי, ובלוגר ב"מדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה", סיפר כיצד חוקרים עכברים שחוקרים את סביבתם: יום אחד עכבר קם בבוקר, מחליט שהוא סקרן, ומתחיל ללכת. לאן הוא הולך? מתי הוא חוזר? כמה הוא מטייל? האם הוא מתרגש? ולמה זה בכלל מעניין אותנו (כחוקרים) לדעת?

הרצאתו של דובי קננגיסר, דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטת טורונטוו ובעל הבלוג "לא שומעים!", נשאה את הכותרת "מחשב, מחשב שעל הקיר". דובי דן בשאלה האם סקרי הבחירות מעוותים את תוצאות הבחירות או שמא אין להם שום השפעה בכלל. אפשרות נוספת שהציג היא כי בעצם סקרי הבחירות עוזרים לנו לגלות מה באמת אנחנו רוצים להצביע.

הרצאתו של פרופ' רון קנת, נשיא האיגוד, נשאה את הכותרת המסקרנת ורבת המשמעות "42". רון הראה כיצד הוספת הקשר משנה את המשמעות של מספר כמו 42, ותוך כדי כך ערך לקהל היכרות עם כלים סטטיסטיים ומושגים כגון היסטוגרמה, תרשים פיזור, התפלגות נורמלית, הערכת יכולת תהליך, תרשים בקרה ו-InfoQ.

עבדכם הנאמן דיבר על כדור הכסף (Moneyball), ספר וסרט המספרים את סיפורה של קבוצת הבייסבול המקצוענית דלת התקציב מאוקלנד, שהצליחה בעזרת שימוש בניתוחים סטטיסטיים להציב על המגרש קבוצה תחרותית, שהצליחה להתמודד מול קבוצות עתירות תקציב כמו הניו-יורק יאנקיז, ולהיות מועמדת רצינית לאליפות.

אבנר שחר קשתן דיבר על שקרים יפים, וסקר אינפוגרפיקות מטעות בתקשורת. אבנר הוא, מתכנת, עיתונאי וסטודנט לתואר שני בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. בנוסף לכךהוא כותב שני בלוגים: "אקלקטיקה אהובתי" ו-"שקרים יפים".

מעניין לציין כי רק שלושה מבין חמשת המרצים הם סטטיסטיקאים בהכשרתם.

הערב הוכיח כי יש בקהל הרחב רצון אמיתי להכיר את עולם הסטטיסטיקה, וניתן להגיע לקהל זה אם יוצאים ממגדל השן, ומציגים את הפן היפה של הסטטיסטיקה ויישומיה.

תודה לליאורה לוי עבור הצילומים מהערב.

כתב כלכלי, כלכלן שעובד בבית השקעות ובכיר במשרד האוצר נפגשו באולפן הרדיו.

נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה, אבל זה קרה באמת, ביום חמישי האחרון (24.11.2011), בתכניתה של קרן נויבך "סדר יום" ברשת ב'. והבדיחה באמת גרועה, והיא על חשבון כולנו.

הדיון בתכנית זומן בעקבות ה"תספורת" האחרונה שהציע יצחק תשובה למחזיקי אגרות החוב שלו, "המשקיעים המוסדיים", שהם בעצם קרנות הפנסיה וקופות הגמל וקרנות ההשתלמות של כולנו.

המרואיינים היו כתב דה-מרקר רותם שטרקמן, יובל בן-זאב, מנהל מחלקת המחקר בבית ההשקעות כלל פיננסים, ואליאור גבאי,  סגן הממונה על שוק ההון במשרד האוצר. תוכלו להאזין לדיון שנערך בלינק הבא, ואני ממליץ לכם לעשות זאת, כיוון שאני מתכוון להתמקד רק בחלק מהדברים שנאמרו.

כל שלושת הדוברים חזרו על שלוש מהמנטרות העיקריות של מאמיני דת הניאו-ליברליזם מיסודו של מילטון פרידמן: כספי החסכון/פנסיה של הציבור חייבים לזרום לשוק ההון, דמי הניהול הגבוהים הם לא גזירת גורל – אם החוסכים יתמקחו אז דמי הניהול יירדו, והעיקר – לו היה הציבור מקבל חינוך פיננסי ראוי, אז המון רעות חולות היו נחסכות מאיתנו, ובפרט תופעות כמו "תספורת" למשקיעים ודמי ניהול מופקעים בקרנות הפנסיה והגמל.

כל שלוש המנטרות הן רק מנטרות, כלומר מילים שנחשבות לבעלות יכולת להשפיע על התודעה, ולצערנו הן אכן משפיעות. אני מתכוון לדון רק במנטרת החינוך הפיננסי. לו היה כאן חינוך פיננסי לכל, "הכלכלה שנעצב עבורנו ועבור ילדינו תהיה מוצלחת יותר", כותב שאול אמסטרדמסקי, עיתונאי שאני בדרך כלל מעריך את דעותיו, אבל לא הפעם. ממשלת ישראל כל כך מכירה בחשיבותו של החינוך הפיננסי, עד כדי כך שהיא עצמה מתכוונת לפתוח במשרד האוצר "מחלקה להקניית השכלה פיננסית לבני נוער, זוגות צעירים, מבוגרים, קשישים ועוד" (למה בעצם? השוק לא יכול לעשות את זה?).

האמת היא שחינוך פיננסי הוא פשוט עוד סוג של הפרטה, כלומר התנערות הממשלה ממחוייבותיה לאזרחים, והעברת האחריות למישהו אחר, במקרה זה האזרחים עצמם. טייקונים ובתי השקעות שדדו את הפנסיה שלך? "זו אחריותך, ותוצאה של החינוך הפיננסי הלוקה בחסר שלך. אנחנו רק הממשלה, אנחנו לא אחראים".

אמנם אין ספק שתוספת השכלה, אפילו בתחום הפיננסים, אינה דבר רע לכשעצמו. אבל האם בעולם שבו הציבור "מחונך פיננסית", טייקונים לא יעזו לנסות (ולהצליח) להתנער מחובות, מוסדות פיננסיים כגון בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות לא יפקיעו את מחיריהם, וקרנות הפנסיה שלנו יפסיקו להתייחס להשקעות מפוקפקות כאל השקעות חסרות סיכון (תשובה לא נתן בטחונות כנגד ההלוואות שלקח מקרנות הפנסיה באמצעות אגרות החוב שלו)? אני בספק אם זה יקרה, כיוון שהסיבות לכל התופעות האלה, ואחרות, הן הרבה יותר עמוקות.

האמת היא שכלכלת "שוק החסכון" היא כלכלת ג'ונגל. כל אחד מנסה לקחת את כל מה שהוא יכול, ולעזאזל השאר. ומי שיש לו יותר כוח, גובר. כל מנהלי בתי ההשקעות וכלכלניהם, שחינוכם הפיננסי הוא בודאי לעילא ולעילא, גובים מלקוחותיהם דמי ניהול מופקעים כי הם יכולים. להתמקח? הצחקתם אותי. ניסיתם פעם להכנס לסופרמרקט ולהתמקח עם מנהל הסניף על מחיר הגבינה? אז זהו. ההבדל הוא שגבינה אפשר לא לקנות זמן מה, אבל כולנו מחוייבים על פי החוק לקנות חסכון פנסיוני. האם ציבור "מחונך פיננסית" יגרום למנהלי קרנות הפנסיה והגמל להשקיע את כספי החסכון בנכסים קצת פחות מפוקפקים מאגרות חוב של דלק נדל"ן? איזה אינטרס יש להם לא לקנות מתשובה אגרות חוב? מה גם שאגרות חוב אלה זוכות, עדיין, לדרוג AA מחברות דירוג האשראי, אותן חברות שדירגו את משכנתאות הסאבפריים בארה"ב כהשקעות ברמת בטחון גבוהה ביותר? ובכלל, קרנות הפנסיה והגמל מחוייבות להשקיע את כספנו בשוק ההון הבעייתי של ישראל, וזאת על פי המנטרה הראשונה. אם לא יקנו מתשובה, יצטרכו לקנות מבן-דוב. האם הטייקונים, תשובה, בן-דוב וחבריהם, יתחילו לעמוד פתאום בהתחייבויותיהם, ולהחזיר לציבור את הכספים שלוו ממנו, עם הריבית? רק אם יכריחו אותם לעשות את זה.

יש הבדל מהותי בין ג'ונגל לבין מדינה מתוקנת: חוק. כל עוד חוקי המדינה יאפשרו לטייקונים ולמוסדות הפיננסיים (שרובם בבעלות טייקונים למיניהם) לשדוד את הציבור, הם ימשיכו לשדוד.

יש דרכים להלחם בתופעות שהוזכרו: מחירים מופקעים? פיקוח על מחירים. שמיטת חובות? רק בליווי פשיטת רגל, בבקשה. כספי חסכון מופנים שלוק הון עתיר סיכונים? אפשר לאפשר להם לזרום גם להשקעות פחות מסוכנות, ואף ליצור עבורם מטרות השקעה כאלו (למשל, אגרות חוב שתנפיק הממשלה, שתשתמש מצידה בכספים להשקעה בתשתיות המדינה, במקום לבניית קניונים במזרח אירופה, או פשוט למינוף שיאפשר לרכוש חברה ולחלוב אותה).

אבל כדי שכל הדברים האלה יתקיימו, צריך שהממשלה תכיר בכך שתפקידה הוא לשמור על האינטרסים של אזרחי המדינה, במקום לצפות מהצד, לגלגל עיניים, ולומר לנו "אילו היה לכם חינוך פיננסי הכל היה יותר טוב". צריך שהממשלה תכיר באחריות שמוטלת עליה, ולא תגלגל אותה לכל מי שרק אפשר.

לשם כך, עלינו לומר בקול רם וברור "לא" לחינוך הפיננסי. עלינו לומר לא גם להפרטה הזו.

 רשימה זו פורסמה לראשונה באתר "עבודה שחורה"